top of page

"זו שעת לידתו של 'אנחנו' ישראלי חדש": נאום בהפגנת המחאה - קרית טבעון, 5.8.2023




שלום חברות וחברים, זה נפלא להסתכל מפה ולראות אתכם, גיבורות וגיבורי המחאה. כל שבוע, אם לא פה אז בחורב, אם לא בחורב אז בקפלן, אם לא בקפלן אז בירושלים.

ואתם יודעים מי האנשים הכי חשובים פה – הילדות והילדים, בנות ובני הנוער הנפלאים שנאבקים על העתיד של המדינה – איפה אתם? בואו נשמע אתכם!

חברות וחברים, אנחנו קוראים: כן וכן, הרסתם את המדינה, ואנחנו נתקן. אבל מי זה אנחנו, חברות וחברים?

כי צריך להגיד - חברות וחברים, יש כמה משתתפות ומשתתפים חשובים שלא נמצאים פה:

השכן שלנו, הצעיר החרדי מרכסים, שהמדינה הפקירה בידי עסקנים מושחתים, שדואגים שיגיע לגיל 18 בלי כלים בסיסיים להתפרנס בכבוד. שישאר תלוי כל חייו באותם עסקנים. הוא לא נמצא איתנו היום פה.

המשפחה הצעירה מבית שאן גם לא נמצאת איתנו כאן היום. משפחה שלמרות ששני ההורים בה עובדים, נאבקת כדי לשרוד. שלילדים שלה אין בטחון תזונתי – אין מספיק אוכל במקרר, כן? משפחה שהמדינה הפקירה, ולא רק מאז הקמת הממשלה הנוכחית. משפחה שמביטה על המחאה ושואלת את עצמה – מהיכן יש לאנשים הללו זמן להפגין, לצעוד לירושלים, מהיכן יש להם כוח?

גם האבא הערבי-ישראלי מכפר מנדא לא נמצא איתנו כאן היום. האבא שמפחד לשלוח את ילדיו לשחק ברחוב מפחד האלימות המשתוללת. או האישה הבדואית מרהט או מהצפון, שמרגע לידתה מדינת ישראל מפקירה אותה למחסור ולשעבוד, לאבטלה ולעוני.

אנחנו זועקים כאן – דמוקרטיה! אבל אחד מערכי הדמוקרטיה הבסיסיים ביותר, עוד לפני הכרעת הרוב, הוא עקרון השוויון. שוויון. שוויון!

אבל עבור הצעיר החרדי מרכסים, המשפחה מבית שאן, האישה הבדואית מרהט – אין שוויון. זאת אומרת – גם אין באמת דמוקרטיה.

רכסים, בית שאן, רהט: כל אלו הם איים של אין-דמוקרטיה שקיימים עשרות בשנים. עשרות בשנים שאנחנו, שרוצים לתקן, הסכנו עם קיומם של איים של אין-דמוקרטיה שכאלה.

אבל אם במדינה דמוקרטית, בחלק מהמקומות אין דמוקרטיה, אז היא לא מדינה דמוקרטית.

כל עוד יש מקומות בישראל בהם המדינה מאפשרת עוני של ילדים, כל עוד יש מקומות בהם המדינה מאפשרת לדורות של ילדים לגדול בבורות – אז כל ילדי ישראל, גם ילדי טבעון, בסכנה.

כל עוד יש מקומות בישראל שבהם אפשר להכריח אישה לשבת בחלק האחורי של האוטובוס – כל נשות ישראל, גם נשות טבעון, בסכנה.

כל עוד בישראל המדינה מתערבת ואומרת לאנשים איפה מותר להם לגור, עם מי מותר להם להתחתן ואת מי מותר להם לאהוב – גבר או אישה, יהודיה או מוסלמי -, אז כל משפחות ישראל, גם משפחות טבעון בסכנה.

כל עוד מדינת ישראל משאירה איים של אין-דמוקרטיה בתוכה, הדמוקרטיה של כולנו בסכנה.

אבל יש עוד מקום אחד, חברות וחברים, עוד אי אחד של אין-דמוקרטיה. זהו האי ממנו מגיע סמוטריץ', ממנו מגיע בן גביר. האי שבו האין-דמוקרטיה היא לא הצעת חוק, אלא מציאות יום-יומית. האי שבו המדינה למדה להפריד ולמשול. שבו הדמוקרטיה, שומרות ושומרי הסף, בית המשפט העליון עצמו, הם איום. שבו חוסר השוויון הוא תנאי בסיסי, לא תופעת לוואי. זהו האי, שהחקיקה הנוכחית מגיעה ממנו - ומיועדת עבורו, קודם כל עבורו:

אני מדבר על השטחים הכבושים, חברות וחברים.

אני יודע שיש חשש גדול לדבר על הכיבוש במסגרת המחאה. יש פחד לאבד את אנשי הימין המתון. (כאילו דמוקרטיה היא רק עניין של שמאל). אך גם אנשי הימין המתון ראו את המראות ושמעו את הקולות של פורעי חווארה. הם שמעו את סמוטריץ' ובן גביר, שורפי ומוחקי הכפרים. סמוטריץ' ובן גביר הקוראים לנו אנרכיסטים. ששולחים את כולנו, את כולכם, את כל אנשי המחאה, לעזאזל.

כבר שנים שאני עובד כעיתונאי וכפעיל בארגוני חברה אזרחית. הייתי בקבר יוסף בשכם, הייתי בסוסיא, הייתי בשיח ג'ראח. במקומות בהם נולדה רוח ההפיכה המשטרית: המחסומים, הגזל, האלימות, כל מה שעובר היום1 בצורת חוקים בכנסת ישראל. שמעתי את הקולות וראיתי את המראות. את להבות הטירוף המשיחי ששרפו את חווארה, את משפחת דוואבשה, את מוחמד אבו חדיר. ששורפות את הכנסת, את הצבא, את הכלכלה, את קפלן. את הלהבות המלחכות עכשיו את קירות בתינו. המאיימות לשרוף את הדמוקרטיה הישראלית.

צריך להבין: בלי האיים האלה של האין-דמוקרטיה, של האנטי-דמוקרטיה, ההפיכה המשטרית של הממשלה לא היתה באה לעולם. ההפיכה המשטרית של הממשלה נועדה כדי לאפשר ללהבות האנטי-דמוקרטיה לכלות את מדינת ישראל, כדי לספח את השטחים – מספיק לקרוא את ההסכם הקואליציוני - ולכונן כאן מדינת עליונות יהודית אנטי-דמוקרטית. מדינה בה חווארה היא הכלל, וטבעון היא היוצאת מן הכלל.

זה בנפשנו, חברות וחברים.

עכשיו זה הזמן. זו אולי ההזדמנות האחרונה לתקן.

עכשיו - היריב שלנו הוא לא הצעיר החרדי השבוי של ההנהגה הקיצונית שלו, וגם לא תורת ישראל ומסורת ישראל.

היריבה שלנו היא לא המשפחה הצעירה, שבלית ברירה, ולאור המחנק הכלכלי, עברה להתנחלות, מקרית מלאכי לאריאל, מבית שאן למעלה אדומים, כי רק שם המדינה מאפשרת לה דיור נאות, וחינוך ראוי לילדיה.

להפך חברות וחברים. מול הנהגה משיחית ומושחתת המשסה איש באחיו, אנו זקוקים לצעיר מרכסים, למשפחה מבית-שאן, לאבא הצעיר מכפר מנדא. הם מוכרחים להיות חלק מה - - -"אנחנו" שבא לתקן.

כך המחאה הנפלאה הזו תהפך לשעת לידתו של חוזה חברתי ישראלי חדש. של "אנחנו" ישראלי חדש.

מהיום לא נסבול איים של אין-דמוקרטיה. מהיום לא נסבול שבגבולות מדינת ישראל יהיו מקומות אליהם הדמוקרטיה, והשוויון, אינם מגיעים.

וככה, חברות וחברים, המחאה הזאת תהפוך לגל עצום ונפלא שיכבה את הלהבה האנטי-דמוקרטית. לרגע בו נתחיל את המשימה של בניית ישראל דמוקרטית, שוויונית, צודקת.

תודה!



Comments


bottom of page