שלום חברות וחברים, זה נפלא להסתכל מפה ולראות אתכם, גיבורות וגיבורי המחאה. כל שבוע, אם לא פה אז בחורב, אם לא בחורב אז בקפלן, אם לא בקפלן אז בירושלים. ואתם יודעים מי האנשים הכי חשובים פה – הילדות והילדים, בנות ובני הנוער הנפלאים שנאבקים על העתיד של המדינה – איפה אתם? בואו נשמע אתכם! חברות וחברים, אנחנו קוראים: כן וכן, הרסתם את המדינה, ואנחנו נתקן. אבל מי זה אנחנו, חברות וחברים? כי צריך להגיד - חברות וחברים, יש כמה משתתפות ומשתתפים חשובים שלא נמצאים פה: השכן שלנו, הצעיר החרדי מרכסים, שהמדינה הפקירה בידי עסקנים מושחתים, שדואגים שיגיע לגיל 18 בלי כלים בסיסיים להתפרנס בכבוד. שישאר תלוי כל חייו באותם עסקנים. הוא לא נמצא איתנו היום פה. המשפחה הצעירה מבית שאן גם לא נמצאת איתנו כאן היום. משפחה שלמרות ששני ההורים בה עובדים, נאבקת כדי לשרוד. שלילדים שלה אין בטחון תזונתי – אין מספיק אוכל במקרר, כן? משפחה שהמדינה הפקירה, ולא רק מאז הקמת הממשלה הנוכחית. משפחה שמביטה על המחאה ושואלת את עצמה – מהיכן יש לאנשים הללו זמן להפגין, לצעוד לירושלים, מהיכן יש להם כוח? גם האבא הערבי-ישראלי מכפר מנדא לא נמצא איתנו כאן היום. האבא שמפחד לשלוח את ילדיו לשחק ברחוב מפחד האלימות המשתוללת. או האישה הבדואית מרהט או מהצפון, שמרגע לידתה מדינת ישראל מפקירה אותה למחסור ולשעבוד, לאבטלה ולעוני. אנחנו זועקים כאן – דמוקרטיה! אבל אחד מערכי הדמוקרטיה הבסיסיים ביותר, עוד לפני הכרעת הרוב, הוא עקרון השוויון. שוויון. שוויון! אבל עבור הצעיר החרדי מרכסים, המשפחה מבית שאן, האישה הבדואית מרהט – אין שוויון. זאת אומרת – גם אין באמת דמוקרטיה. רכסים, בית שאן, רהט: כל אלו הם איים של אין-דמוקרטיה שקיימים עשרות בשנים. עשרות בשנים שאנחנו, שרוצים לתקן, הסכנו עם קיומם של איים של אין-דמוקרטיה שכאלה. אבל אם במדינה דמוקרטית, בחלק מהמקומות אין דמוקרטיה, אז היא לא מדינה דמוקרטית. כל עוד יש מקומות בישראל בהם המדינה מאפשרת עוני של ילדים, כל עוד יש מקומות בהם המדינה מאפשרת לדורות של ילדים לגדול בבורות – אז כל ילדי ישראל, גם ילדי טבעון, בסכנה. כל עוד יש מקומות בישראל שבהם אפשר להכריח אישה לשבת בחלק האחורי של האוטובוס – כל נשות ישראל, גם נשות טבעון, בסכנה. כל עוד בישראל המדינה מתערבת ואומרת לאנשים איפה מותר להם לגור, עם מי מותר להם להתחתן ואת מי מותר להם לאהוב – גבר או אישה, יהודיה או מוסלמי -, אז כל משפחות ישראל, גם משפחות טבעון בסכנה. כל עוד מדינת ישראל משאירה איים של אין-דמוקרטיה בתוכה, הדמוקרטיה של כולנו בסכנה. אבל יש עוד מקום אחד, חברות וחברים, עוד אי אחד של אין-דמוקרטיה. זהו האי ממנו מגיע סמוטריץ', ממנו מגיע בן גביר. האי שבו האין-דמוקרטיה היא לא הצעת חוק, אלא מציאות יום-יומית. האי שבו המדינה למדה להפריד ולמשול. שבו הדמוקרטיה, שומרות ושומרי הסף, בית המשפט העליון עצמו, הם איום. שבו חוסר השוויון הוא תנאי בסיסי, לא תופעת לוואי. זהו האי, שהחקיקה הנוכחית מגיעה ממנו - ומיועדת עבורו, קודם כל עבורו: אני מדבר על השטחים הכבושים, חברות וחברים. אני יודע שיש חשש גדול לדבר על הכיבוש במסגרת המחאה. יש פחד לאבד את אנשי הימין המתון. (כאילו דמוקרטיה היא רק עניין של שמאל). אך גם אנשי הימין המתון ראו את המראות ושמעו את הקולות של פורעי חווארה. הם שמעו את סמוטריץ' ובן גביר, שורפי ומוחקי הכפרים. סמוטריץ' ובן גביר הקוראים לנו אנרכיסטים. ששולחים את כולנו, את כולכם, את כל אנשי המחאה, לעזאזל. כבר שנים שאני עובד כעיתונאי וכפעיל בארגוני חברה אזרחית. הייתי בקבר יוסף בשכם, הייתי בסוסיא, הייתי בשיח ג'ראח. במקומות בהם נולדה רוח ההפיכה המשטרית: המחסומים, הגזל, האלימות, כל מה שעובר היום1 בצורת חוקים בכנסת ישראל. שמעתי את הקולות וראיתי את המראות. את להבות הטירוף המשיחי ששרפו את חווארה, את משפחת דוואבשה, את מוחמד אבו חדיר. ששורפות את הכנסת, את הצבא, את הכלכלה, את קפלן. את הלהבות המלחכות עכשיו את קירות בתינו. המאיימות לשרוף את הדמוקרטיה הישראלית. צריך להבין: בלי האיים האלה של האין-דמוקרטיה, של האנטי-דמוקרטיה, ההפיכה המשטרית של הממשלה לא היתה באה לעולם. ההפיכה המשטרית של הממשלה נועדה כדי לאפשר ללהבות האנטי-דמוקרטיה לכלות את מדינת ישראל, כדי לספח את השטחים – מספיק לקרוא את ההסכם הקואליציוני - ולכונן כאן מדינת עליונות יהודית אנטי-דמוקרטית. מדינה בה חווארה היא הכלל, וטבעון היא היוצאת מן הכלל. זה בנפשנו, חברות וחברים. עכשיו זה הזמן. זו אולי ההזדמנות האחרונה לתקן. עכשיו - היריב שלנו הוא לא הצעיר החרדי השבוי של ההנהגה הקיצונית שלו, וגם לא תורת ישראל ומסורת ישראל. היריבה שלנו היא לא המשפחה הצעירה, שבלית ברירה, ולאור המחנק הכלכלי, עברה להתנחלות, מקרית מלאכי לאריאל, מבית שאן למעלה אדומים, כי רק שם המדינה מאפשרת לה דיור נאות, וחינוך ראוי לילדיה. להפך חברות וחברים. מול הנהגה משיחית ומושחתת המשסה איש באחיו, אנו זקוקים לצעיר מרכסים, למשפחה מבית-שאן, לאבא הצעיר מכפר מנדא. הם מוכרחים להיות חלק מה - - -"אנחנו" שבא לתקן. כך המחאה הנפלאה הזו תהפך לשעת לידתו של חוזה חברתי ישראלי חדש. של "אנחנו" ישראלי חדש. מהיום לא נסבול איים של אין-דמוקרטיה. מהיום לא נסבול שבגבולות מדינת ישראל יהיו מקומות אליהם הדמוקרטיה, והשוויון, אינם מגיעים. וככה, חברות וחברים, המחאה הזאת תהפוך לגל עצום ונפלא שיכבה את הלהבה האנטי-דמוקרטית. לרגע בו נתחיל את המשימה של בניית ישראל דמוקרטית, שוויונית, צודקת. תודה!

הרצאה במכון ון ליר במסגרת כנס מכון ליאו בק בירושלים לזכר שופט בית המשפט העליון גבריאל בך, יוני 2023 גרמניה ניצבת מול המראה הישראלית - ומדברת עם עצמה (ועל עצמה). מה היא מספרת? איזה תפקיד ממלאת אוכלוסיית המהגרים בגרמניה בשיחה הזו? ומה בדבר המראה הישראלית עצמה, ההולכת ונסדקת בשעה השמהפכה המשפטית קורמת עור וגידים? לראשונה מזה מן רב ניתנה לי ההזדמנות לדבר על הנושאים בהם אני עוסק בגרמניה - בעברית. ההרצאה ניתנה במסגרת הכנס "פרקליט, שופט וג'נטלמן" במכון ון ליר בירושלים, שאורגן על ידי מכון ליאו בק בירושלים, ארגון יוצאי מרכז אירופה, ומשפחתו של השופט בך.

"זה קלאסי", פודקאסט, 4. אפריל 2022 "והילד הזה הוא אני" - זו הכותרת שבחר אסף מעוז להעניק לשיחה שלנו במסגרת הפודקאסט הנהדר "זה קלאסי" של אסף. אסף, שמנגן היום בתזמורת הפלהרמונית הישראלית, הוא כנר מחונן ואיש שיחה מעמיק דעת ומרחיב אופקים. הפעם, אסף - שמנחה בדרך כלל את הפודקאסט הזה - ביקש ממני להחליף מקומות, ולראיין אותו. כשהאזנתי עם פרפרים בבטן לפרק גיליתי, שהילד הזה הוא (גם) אני. הבנתי דרך השאלות שהכנתי לאסף ודרך תשובותיו דבר או שניים על ילדות של מוסיקאיות ומוסיקאים, על הדרך שאנחנו עוברים כאמנים, ושמה שהרגיש לי כפרידה, כשעזבתי את התזמורת האחרונה בה ניגנתי לפני כשבע שנים, היה רק תחנה אחת בדרך. אז תודה לך אסף, שאפילו כמרואיין אתה מצליח להציץ לנבכי נפשו של מי שבא לשאול אותך שאלות, ומצא לא מעט תשובות על עצמו.

נובמבר 2021 תסכית דוקומנטרי מאת נעם ברוסילובסקי ועפר ולדמן לפני כשישים שנה החל משפט אייכמן בירושלים, אשר הסתיים בהוצאתו להורג של ראש המדורלענייני יהודים באס-אס ואחד האחראים הראשיים לביצוע הפתרון הסופי. המשפט הינו אבן דרך בהיסטוריה של הרדיו הישראלי. התמונה עודנה חקוקה בזכרון הקולקטיבי הישראלי: אדולף אייכמן, מהמרכזיים שבאחראים לשילוחם והשמדתםשל מיליוני יהודי אירופה בתקופה הנאצית יושב בתא זכוכית ומאזין באמצעות האזניות שעל ראשו לתרגוםהסימולטני של נאום התביעה בבית הדין המחוזי בירושלים בשנת 1961. עדים ועדות מכל מדינות אירופה, מהגטאות, ממחנות הריכוז וההשמדה מדווחים על היומיום של הרדיפה וההשמדה. תמונה נוספת נחקקה בזכרונם של רבבות אנשים: אומה שלמה יושבת מול מקלטי הרדיו ומאזינה למשפט. בפעםהראשונה בהיסטוריה הישראלית הושמעו קולות העדות והעדים, התביעה, ההגנה והשופטים על גבי גלי האתרבשידור חי בכל בית במדינת ישראל, ותרמו תרומה מכרעת לעיצוב זיכרון השואה בישראל. התסכית הדוקומנטרי "משפט אייכמן: משפט רדיו" הינו קולאז' המבוסס על קטעי ארכיון של "קול ישראל" מתוך שידורי משפט אייכמן, על מסמכים הנוגעים לשידור המשפט והכנתו, ועל מכתבים של מאזינות ומאזיניםשהתקבלו במערכת "קול ישראל" במשך תקופת המשפט, המוקראים על ידי שחקניות ושחקנים. כך מגוללהתסכית הן את סיפורו של שידור המשפט מנקודת מבטם של עורכי ״קול ישראל״, הן את השידור עצמו, והן אתהאופן שבו התקבל שידור המשפט בקרב הציבור הישראל. המשפט נשמע בתסכית זה מבעד לפרספקטיבות אקוסטיות שונות: קולו של אייכמן נשמע מבעד למערכת הקולבאולם בית המשפט, קולה של המתרגמת הסימולטנית נשמע מבעד לאזניות של אייכמן, קולם של אנשי רשות השידור ושל גדעון האוזנר נשמע על ידי קריין\מספר המלווה את התסכית, וקולם של מכתבי המאזינות והמאזיניםנמסך אל תוך שידור המשפט בדירות של אזרחי ואזרחיות ישראל, בשעה שאלו עוסקים בענייני היומיום. מקלטהרדיו הופך בתסכית לבמה הציבורית, לנקודת המפגש המתווכת את סיפור השואה ואת עיצובו בישראל הצעירה של תחילת שנות השישים. *** כתיבה: נעם ברוסילובסקי ועפר ולדמן בימוי: נעם ברוסילובסקי הפקה: יוליאנה שמידט, רדיו ברלין-ברנדנבורג \ סבינה קוכלר, רדיו גרמניה, ברלין, אפריל 2021 שפה: גרמנית אורך: 55 דקות שודר לראשונה: 9. אפריל 2021 לשמיעת התסכית באתר התחרות

Podium Discussion, moderated by Ofer Waldman, German Federal Civic Center for Political Education (26.10.2021, online event) With: Moishe Lfshits, NGO-activist from Netzah Yehuda, IT-Berater Dr. Laura Wharton, City council member in Jerusalem (Meretz) Moderation: Dr. Ofer Waldman When? 26.10.2021, from 12:15 to 13:00 Where? Zoom Zur Veranstaltung

עם מאיה רכלין, ספטמבר 2021 אנגלה מרקל פורשת, גרמניה בוחרת פרלמנט וקאנצלר (או קאנצלרית) חדשים: ראיון בערב הבחירות, 26. לספטמבר 2021.

ראיון בפודקאסט הבחירות של מגזין "שפיץ" לקראת הבחירות בגרמניה התראיינתי אצל טל אלון ממגזין "שפיץ" דוברת העברית בגרמניה. וכך כותבת טל: הקנצלרית המיתולוגית אהודה מאוד בגרמניה ובעולם, גם משום שהיא מנהלת מעולה וגם משום שהיא משדרת הגינות ויושר, מצרכים נדירים בפוליטיקה. ויחד עם זאת, ד"ר עפר ולדמן משוכנע ש-16 השנים שבהן פוליטיקאית שמרנית על הנייר יישמה פוליטיקה סוציאל-דמוקרטית בפועל, גרמו נזק למערכת הפוליטית בגרמניה.

14.9.2021, אתר "הארץ" אנגלה מרקל פורשת. על הדרך בה השפיעה הביוגרפיה המזרח-גרמנית על מי שניהלה - אבל לא תמיד הנהיגה - את גרמניה ב16 השנים האחרונות, כמו גם על שאלת היורשת או היורש - האזינו לפודקאסט הארץ, עם עידית זלטנרייך, ד"ר אסתר לופטין, דוד וויצטום - ואיתי. להאזנה בספוטיפיי להאזנה באתר "הארץ"

Online Event by the German Embassy TLV / Goethe Institut TLV / Leo Baeck Institute Jerusalem, October 1st, 19:00 MEZ/20:00 Israeli time, Moderators: Dr. Sagi Schaefer, Dr. Ofer Waldman October 3, 1990 marks a major turning point in German history. This event is usually referred to as German reunification, but even the terms have become disputed, as has much else about this event. After three decades we still ask: What place should the legacy of the (east-)German Democratic Republic have in the Berlin Republic, and does this legacy pose a challenge to accepted narratives of Jewish-German history? Program: Greetings: Dr. Susanne Wasum-Rainer, German Ambassador to Israel Dr. Carola Dürr, Director Goethe-Institut Israel Panel discussion with: Marion Brasch, Writer and Radio Journalist Prof. Dr. Dorothee Wierling, Historian, Hamburg University (em) Dr. Max Czollek, Writer, Activist and Co-Editor of “Yalta - Positions on the Jewish Present” Dr. Axel Doßmann, Historian, Jena University Moderators: Dr. Sagi Schaefer (Tel Aviv University) and Dr. Ofer Waldman (Free Journalist) The event will be held in English. Questions can be raised in German and Hebrew. Link to Event

Hebrew University, Jerusalem, Interview (conducted by Devora Liss), August 2020 (Bild: Kai von Kotze) The Israeli-German doctoral student Ofer Waldman has completed the first joint doctoral degree issued by Freie Universität Berlin and the Hebrew University in Jerusalem. Zum Beitrag

"Campus.Leben" der FU Berlin, Interview, geschrieben von Jonas Huggins, Juni 2020 (Bild: Natalia Smirnova) The Israeli-German doctoral student Ofer Waldman has completed the first joint doctoral degree issued by Freie Universität Berlin and the Hebrew University in Jerusalem. Zum Beitrag

תרגום: יאן קינה, דוד גוטמן; במאי: שמעון לוי; עריכה: עפר ולדמן (אוגוסט 2020) ״סינכרוניזציה בביקאנוואלד – ועידה מטאפיזית״ הוא מחזה מאת ויקטור פרנקל (1905-1997). הוא נכתב חודשים ספורים לאחר כתיבת רב המכר ״האדם מחפש משמעות״. פרנקל, הנוירולוג והפסיכיאטר, מייסד הלוגותרפיה ושיטת הניתוח האקזיסטנציאליסטי כתב את מחזהו היחיד בוינה, ביום גשום אחד באוקטובר 1946, בתוך תשע שעות, "על חצי תריסר כוסות קפה שחור". המחזה נכתב כדי להתמודד עם מה שעבר עליו בארבעה מחנות ריכוז והשמדה ששרד בין ספטמבר 1942 לאפריל 1945. תרגמו את המחזה: פרופ' דוד גוטמן, ד"ר יאן קינה; עיבד וביים: פרופ' שמעון לוי; השחקנים: שפינוזה – ערן בוהם. סוקרטס – דוד הד. קאנט – יאן קינה. פרנץ – גיבסון בר־אל. קרל – יובל מסקין. פריץ – אסי מסקין. ארנסט – ארנון רוזנטל. פאול – עפר ולדמן. אימא – בהט קלצ'י. מלאך\קצין אס אס – גד קינר־קיסינגר. קרין – שמעון לוי. הקלטה ועריכת התסכית: עפר ולדמן. בתמיכה של פורום תרבות אוסטרי תל אביב, מכון ויקטור פרנקל וינה, קרן העתיד אוסטריה, עמיתי בובר באוניברסיטה העברית ירושלים, מכון רוזנצוייג באוניברסיטה העברית ירושלים, מכון ליאו בק ירושלים. ציור ״תפוח בדבש״ מאת יוסל ברגנר. לטקסט המחזה ראו כתב האת ״תיאטרון״, גליון 46. לשמיעת התסכית